מאמר זה מוקדש באהבה לשירלי הלל גוטמן.

התורה מלאה ברמזים על מבנה גוף האור שלנו. אם ניקח לדוגמא את תיאור בית המקדש נבחין שהוא בנוי בצורת אדם: שני רגליים, שני ידיים ,חמש אצבעות לכל יד והדביר, קודש הקודשים, ממוקם באזור צ'קרת הלב.
האתר הזה מראה ציורים מדהימים של המקדש וכיצד הוא למעשה גוף האדם. אני ממליץ שתגלשו לשם ותסתכלו על התמונות לפני שאתם ממשיכים לקרוא את המאמר הזה.

היות ובית המקדש הוא למעשה מטפורה לגוף האדם, זה אומר שבתוך כל אחד מאיתנו נמצא דביר. בכל אחד מאיתנו ישנו מקום קדוש שבו אנו יכולים לדבר ישירות עם הבורא. המילה דביר עצמה רומזת על מטרת המקום : לדבר עם י.

הציור שהם ציירו באתר הוא, לדעתי, לא לגמרי מדויק. אני מאמין שהדביר נמצא בבית החזה שלנו ולא בראשנו. לכן עשיתי תמונה פשוטה עם הגרסה שלי לאדם בית המקדש.

לפי התורה בתוך בית המקדש נמצאות מנורות. אם נבדוק את מבנה המנורה, נראה שהמנורה היא למעשה מערכת הצ'קרות שלנו. המנורה גם מסבירה כיצד מערכת הצ'קרות שלנו פועלת.

קצת קשה לראות את זה בהתחלה, אבל אם נסובב את המנורה בתשעים מעלות, הכול יתבהר:

צ'קרת הלב ממוקמת במרכז ודרכה כל הצ'קרות האחרות מאזנות את עצמן.
צ'קרת הגרון מאזנת את צ'קרת מקלעת השמש:
זאת אומרת שהרגשות שנמצאים בתוך צ'קרת מקלעת השמש מתאזנים על ידי ביטויָם בצ'קרת הגרון. אנו מרגישים מאוימים לדוגמא, ואז אנו מוציאים את הכעס על ידי נהמת אזהרה או דיבור. כך הצ'קרה הגבוהה יותר מאזנת את הצ'קרה הנמוכה יותר.
צ'קרת העין השלישית מאזנת את צ'קרת המין:
בצ'קרת המין אנו מרגישים רגשות שונים ובאמצעות צ'קרת העין השלישית אנו מזהים את הרגשות. כאשר אנו יודעים מה הם הרגשות אנו מעבירים את האנרגיה הרגשית לצ'קרת מקלעת השמש ומאזנים אותה, על ידי צ'קרת הגרון באמצעות דיבור לדוגמא (מה שהנשים עושות) או צעקות (מה שאנו הגברים לרוב עושים).
צ'קרת הכתר מאזנת את צ'קרת הבסיס.
צ'קרת הבסיס חווה אינסטינקטים קיומיים כמו לדוגמא להגן על הקיום שלנו בפני הסכנה, צ'קרת הכתר מאזנת את הפחדים הקיומיים האלו וגורמת לנו לקחת בחשבון לא רק את עצמנו אלא גם את קיומו של הכלל.
צ'קרת הלב היא המרכז שדרכו אנו יכולים להגיע אל המהות האמיתית שלנו, אל הבסיס שלנו, אל עצמנו.

בנוסף לכך המנורה מגלה לנו גם שאנו מורכבים משני מערכות אנרגתיות שמחורבות להן יחדיו על ידי צינור דק: המערכת החיצונית, שמורכבת משבע צ'קרות וממערכת הבסיס הפנימית.

היות ושם הקוד לגוף האור השלם שלנו הוא ישראל: ישר-אל (דיבור ישיר עם האל), אנו יכולים להסיק מכך שהמערכת בכללה מורכבת משתים עשרה רבדים, שתים עשרה שבטים.

היות ומערכת האנרגיה החיצונית מורכבת משבעה צ'קרות, שבעה רבדים, ניתן להסיק מכך שהמערכת הפנימית מורכת מחמשת הרבדים, חמשת השבטים האחרים.

כמעט לכל מסורת דתית יש תיאורים של הצ'קרות הפנימיות (או העליונות, כפי שלפעמים קוראים להם). הדוגמא הכי יפה שמצאתי היתה בדפי ארגון הsummit lighthouse
היות ואין לי רשות להדפיס את התמונה שלהם, יצרתי גרסה משלי לתמונה:

בתמונה רואים את הצ'קרות העליונות שנמצאות גם בתוכנו.
הלב המוזהב מסמל הצ'קרה השמינית.
בודהה (או ישוע) מסמל את הצ'קרה התשיעית.
היונה מסמלת את הצ'קרה העשירית.
פני הירח של התודעה העליונה, האני הנימי מסמלים את הצ'קרה האחת עשרה.
המשפך של אנרגית הבורא מסמלת את הצ'קרה השתים עשרה.

העין השלישית שלנו מחוברת לבלוטת האצטרובל. בלוטה זאת משמשת כראי דו כיווני אשר דרכו אנו יכולים לראות את כל מה שבתוכנו, כאילו הוא נמצא גם מחוץ לנו.

לכן הצ'קרות אשר נדמה כאילו הם מעלינו, הם למעשה בתוכנו.

היות וכך מה שאנו רואים בעין השלישית כצ'קרות חיצוניות הם למעשה צ'קרות פנימיות. הצ'קרות שלנו אינן רק מרכזים אנרגטיים, אפשר לראות אותם גם כשכבות אנרגטיות, כאשר שכבת צ'קרת הבסיס (הצ'קרה הראשונה) היא החיצונית ביותר ושכבת צ'קרת הבורא (הצ'קרה השנים עשרה) היא הפנימית ביותר. אם ניצא למסע מדיטטיבי ונחקור את שנים עשרה שכבות האנרגיה שלנו נראה את התמונה הבאה:

אנו מורכבים משבע שכבות חיצוניות, שאחריהן ישנו חלל פנימי. באמצע החלל הפנימי נמצא את חמשת השכבות הפנימיות שלנו. לחלל הפנימי הזה ישנם שמות רבים: המיקרו-קוסמוס, הים פנימי, הים בסוף העולם, או כמו שהוא מוזכר בתנ"ך: ים סוּף. נכון יותר לקרוא לו ים הסוֹף.

אם ניקח את המילה סוף,

נהפוך אותה תשעים מעלות

ונלביש אותה על מערכת הצ'קרות שלנו, נראה את מצב גוף האור שלנו:

שכבות האנרגיה החיצוניות מופרדות מהשכבות הפנימיות על ידי הים פנימי, על ידי מצר הים הפנימי. אנו עדיין נמצאים במצרים הפנימית שלנו.

גם על המנורה אפשר להלביש את המילה סוף:

נראה אז את עיגול הזהב שבני ישראל חזרו אליו, כשמשה עזב אותם לכמה רגעים… 🙂

כולכם בטח מכירים את הצ'קרות החיצוניות אז אין טעם שנדבר עליהם שוב. בואו נתמקד בחמשת הצ'קרות הפנימיות:
לצ'קרה הפנימית הראשונה (הצ'קרה השמינית עם נספור את כל הצ'קרות) אפשר לקרוא צ'קרת משה, משום שמשה חצה את ים הסוף הפנימי ואיחד את חלקי ישראל אחד לשני באמצעות רצועת יבשה דקה.
לצ'קרה הפנימית השניה (הצ'קרה התשיעית בספירה הכללית) אני קורא צ'קרת ישוע, אשר הלך על פני הים הפנימי ואיחד אותנו בחזרה לשכינה, לרוח הקודש.
לצ'קרה הפנימית השלישית (הצ'קרה העשירית בספירה הכללית) אפשר לקרוא צ'קרת השכינה. כאשר אנו ממקדים את עצמנו בצ'קרה זו, אנו נהפכים ממדברים למקשיבים. כאשר אנו קשובים, ביכולתנו לשמוע את ההדרכה הפנימית שלנו, את האני העליון שלנו.
צ'קרה הפנימית הבאה (הצ'קרה האחד עשרה בספירה הכללית) אפשר לקרוא צ'קרת האני העליון. צ'קרת ההדרכה הפנימית שלנו.
הצ'קרה הכי פנימית (הצ'קרה השנים עשר) היא צ'קרת האור הראשוני, האור האלוהי הפנימי, אשר נמצא בכל אחד מאיתנו.

כמו שאתם רואים מהתמונות אנו לא כל כך מחוברים לעצמנו. הבעיה היא כמובן ים הסוֹף הפנימי. כנאמר באגדת הפסח: חייב אדם בכל דור ודור לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצר הים.

הסיבה לאימרה היא שהיות ואנו חיים את כל הגילגולים שלנו כאן במקביל, אנו עדיין נמצאים במצרים. אנו עדיין תקועים במצר הים הפנימי שלנו.
גם עלינו להוציא את מצר הים הפנימי מעצמנו, להוציא את ים הסוֹף הפנימי, לאחד את שבעת הצ'קרות החיצוניות עם חמשת הצ'קרות הפנימיות ולהפוך לאינסופיים.
אין ים סוֹף ← אינסוף

ככה אנו נראה כאשר נוציא את הים הפנימי ונאחד את שבעת השכבות החיצוניות עם חמשת השכבות הפנימיות:

מדיטציה להפיכה לאינסוף

הכנות

קראו את שירת הים. היא מכילה קודים גנטיים להפיכה לאינסוף.

לאחר מכן אני ממליץ שתתוודעו לחמשת הצ'קרות הפנימיות שלכם:
בקשו מהנשמה שתגן עליכם ותיצור שדה של אור מסביבכם.
צאו בדמיונכם אל מחוץ לגופכם, וכנסו בחזרה אל עצמכם מבחוץ.
עברו את שבעת השכבות החיצוניות, עד שתמצאו את עצמכם בחלל הפנימי, בים הסוֹף הפנימי.
התבוננו סביב ותראו שכל היקום כולו נמצא בתוככם.
במרכז החלל הפנימי תראו שמש, כוכב.
קראו לכוכב הזה להתקרב אליכם.
אינכם יכולים ללכת לכיוון הכוכב, עליכם להפוך מאקטיביים לפסיביים ולחכות שהכוכב יתקרב אליכם. הוא יתקרב עם תחכו בסבלנות.
כאשר הכוכב קרוב אליכם, כנסו לתוכו. כנסו לשכבת האנרגיה הראשונה וחושו אותה. איך היא מרגישה לכם?
עברו לשכבה השניה, הפנימית יותר, של הכוכב. איך היא מרגישה לכם?
עברו עוד יותר פנימה, לשכבה השלישית, שכבת השכינה. נסו להקשיב בשכבה זאת להנחיה הפנימית שלכם.
עברו לשכבה הרביעית, שכבת האני העליון. ברוכים הבאים הביתה!
לבסוף עברו לשכבה הכי פנימית, שכבת אור הבורא.
מלאו את כל גופכם באור הזה ואז תנו לו גם לגלוש אל מחוץ לכם, שכדור אור יווצר מסביבכם.

הפיכה לאינסופיים

כאשר אתם נמצאים באור הבורא הפנימי בקשו ממנו לעזור לכם להעלים את ים הסוף הפנימי.
התחילו לצמצם את הים הפנימי עוד ועוד עד שהוא יעלם לחלוטין.
הרגישו כיצד חמשת השכבות הפנימיות מתפשטות על כל פנימיותיכם ומתאחדות עם שבעת השכבות החיצוניות.
בקשו מאור הבורא הפנימי לחתום את האיחוד הפנימי שלכם.
בקשו מהבורא להוציא מתוככם את כל האנרגיות אשר מנוגדות למצב הפנימי המאוחד שלכם.
תנו לבורא רשות להוציא את כל האנרגיות אשר מנוגדות לאיחוד הפנימי מתוככם.

תכנות גנטי להפיכה לאינסופיים.

הצמיחו שלושה שושנים מוזהבים מתוך אור הבורא הפנימי שלכם. הצמיחו אותם כלפי מעלה כך שגבעולי השושנים יתלפפו אחד מסביב לשני.
כאשר השושנים הגיעו אל ראשכם, הצמיחו את השושן הראשון דרך הפדחת והרגישו כיצד השושן נפתח כאשר הוא מבצבץ דרך עור הפדחת שלכם. השושן השני צומח החוצה דרך העין השלישית שלכם וכאשר הוא יוצא החוצה מעור גופכם, גם הוא נפתח. השושן השלישי יוצא מהחלק האחורי של צ'קרת העין השלישית וגם הוא נפתח.

שושני זהב צומחים עכשיו בכל גופכם: לידיים, לרגליים, לבטן, לראש, לכל מקום בגופכם. כאשר השושנים מבצבצים דרך עורכם, הם נפתחים. אתם מכוסים עכשיו לגמרי בפרחי שושנים מזהב.

אתם נמצאים עכשיו במצב תכנות גנטי.

בקשו מהנשמה לטעון לתוככם את קודי האור שבתוך שירת הים.
הנחו את קודי האור אל תוך ליבכם הפיזי.
בקשו מקודי האור לשכפל את עצמם במהירות כמספר סליליי הדנא בגופכם.
העבירו את קודי האור, דרך דמכם, אל כל תא ותא בגופכם.
בקשו מקודי האור לתכנת כל תא ותא מחדש בהתאם למידע שמצוי בהם.

בקשו עכשיו מהבורא להוציא ממכם את כל התוכניות הגנטיות הישנות שמנוגדות לתוכנית החדשה ששמתם.
תנו לבורא רשות להוציא את כל התוכניות המנוגדות לתוכנית החדשה ששמתם.

חתמו את המדיטציה על ידי זה שתבקשו מנשמתכם להוריד את אותיות האור של השם יהוה. הנחו את האותיות לתוך לבכם הפיזי ובקשו גם מאותיות השם יהוה לשכפל את עצמן במהירות כמספר סלילי הדנא שלכם. בקשו מאותיות השם יהוה לעבור דרך דמכם ולהיכנס לכל תא ותא בגופכם ולהביא אליו את אור הבורא.

ברכותיי, אתם עכשיו שלמים ואינסופיים.

אור ואהבה, אריה זכריה סילנדר