לרבים מאיתנו, שגדלו כמוני במשפחות אלימות, יש בעיות עם המשפחה הפנימית. וכאשר המשפחה הפנימית לא מתפקדת, לרוב גם המשפחה החיצונית לא מתפקדת ויש לנו בעיות ביצירת יחסים זוגיים יציבים.

אני אישית גדלתי במשפחה שבה גם האב וגם האם היו אלימים כלפי כילד. אבי חשב שאני לא בנו, כי אמי כנראה בגדה בו בדיוק לפני שנולדתי, אז אבי אף פעם לא התייחס  אליי כאל בנו, אלא התעלל בי נפשית, רגשית ופיזית. גם אימי הכתה אותי כל פעם כשהמרתי את פיה. וכמובן אבי ואימי לא הסתדרו אחד עם השנייה והייתה ביניהם אלימות קשה ואונס.

בנוסף לאלימות הקשה בבית, אבי גם למעשה סילק אותי מביתו כשהייתי בן שמונה ומאז למעשה גדלתי ללא בית. למזלי גדלתי בקיבוץ שבו הייתה לינה משותפת והייתה לי בכל זאת אפשרות לישון כל לילה בבטחה. בנוסף יכולתי להתארח אצל משפחות אחרות בקיבוץ, שבהן ההורים כן התייחסו אל ילדיהם בכבוד ובאהבה. ממשפחות אלו למדתי שהמצב אצלנו בבית הוא לא נורמלי ושעדיף לי ללמוד איך להקים משפחה מאנשים אחרים, ולא מהוריי.

כך למעשה הילד הפנימי שבי פחד מהאבא והאמא הפנימיים, כי כל חיי קיבלתי מהוריי האמיתיים בעיקר אלימות ושנאה. בנוסף לכך האמא והאבא הפנימיים לא הסתדרו אחד עם השני וליבם היה סגור, כמו שלמדתי מהוריי.

לקח לי הרבה שנים להבין שהיות וגורשתי מביתי כשהייתי ילד, עלי קודם כל לרפא את הילד הפנימי הזה ולהחזיר אותו הביתה. אז ביקשתי מליבי ליצור לי בית בתוכו וביקשתי מהבורא להגן על הבית הפנימי הזה. לאחר מכן הזמנתי את הגבר הפנימי והאישה הפנימית אל תוך הבית שבליבי. שם עשיתי ביניהם סולחה, וביקשתי שהם יפתחו את ליבם אחד לשנייה. כל התהליך הזה התרחש רק אחרי שאבי במציאות מת. רק אז העזתי סוף סוף להתחיל להיות עצמי.

לאחר שהגבר הפנימי והאישה הפנימית הסכימו לפתוח את ליבם אחד לשנייה, ביקשתי משניהם שייקחו את תפקיד המבוגר האחראי, זאת אומרת את תפקיד האמא והאבא הפנימיים. וביקשתי מהם שיתחילו להגן על הבית הפנימי מפני ההורים האמיתיים (והאלימים) שלי. וכך סוף סוף נוצר לי בית פנימי שבו יכולתי לחיות בבטחה.

עכשיו כשהבית הפנימי וההורים הפנימיים היו מוכנים, הזמנתי הביתה את הילד הפנימי בן השמונה, שנזרק מביתו. ביקשתי מליבי ליצור לילד זה חדר משלו בבית שבליבי, שבו הילד יוכל לשחק בשלום, ובו הוא תמיד ירגיש אהוב. ואז עשיתי היכרות בין הילד הפנימי לגבר ולאישה הפנימיים. וביקשתי שכל השלושה ייפתחו את ליבם אחד לשני. ואז סוף סוף הרגשתי שיש לי בית משלי ויכולתי להשתחרר מהוריי האמיתיים. לקחתי עליי את תפקיד האב והאם האוהבים והמגינים והתחלתי להגן על עצמי מפני הוריי.

לאחר שהילד הפנימי בן השמונה הרגיש בטוח, הזמנתי גם את הילד הפנימי הקטן עוד יותר שנאלץ לגדול תחת תנאי אלימות קשים. מגיל צעיר עד גיל שלוש, גדלתי בעיר טורקו שבדרום פינלנד. אבי היה ספן וביקר לפעמים בדירה המשפחתית. אני זוכר כיצד כל פעם כשהוא היה מגיע לחופשה הוא היה מכה אותי, לפעמים עם ידיו, לפעמים עם חגורה ופעם אחת הוא אפילו הטיח אותי בקיר כשהוא חטף התקפת זעם.

בנוסף לאלימות של אבי, גם אימי הייתה נותנת לי סטירות, כל פעם כשהמרתי את פיה, ואחותי הגדולה הרביצה לי גם כן. אבי עודד אותה להרביץ לי ולימד אותה שלה מותר להרביץ לי, אבל לי אסור היה להרביץ לה בחזרה. ואם הייתי מנסה להחזיר לה, אבי היה תופס אותי ומכה אותי עם החגורה שלו.

במשך שלוש שנים חייתי תחת הטרור המשפחתי הזה, עד שעברנו לישראל. אני זוכר כיצד כל פעם כשאבי היה מגיע לחופשה, הייתי מתחבא מתחת למיטה, עד שאחותי לימדה אותי לא לשחק עם אבא יותר, שהוא מסוכן מדי. בישראל עברתי לישון בבית ילדים והמטפלות הישראליות הגנו עליי מהאלימות של אבי ואימי.

אז איך מגינים על הילד הפנימי מהטרור של האבא והאמא? לומדים ג'ו ג'יטסו במשך כמה שנים, ואז כשידעתי כיצד להגן על עצמי, חדלתי להתייחס להצקות של אבי והתנתקתי ממנו. בגיל 16 הבהרתי לאבי שבפעם הבאה שהוא יגע בי, אני ארביץ לו בחזרה. מאז הוא לא העז לגעת בי יותר, אבל המשיך עם ההתעללויות הרגשיות והנפשיות שלו, עד שעזבתי את הקיבוץ וחזרתי לפינלנד ולא הייתי צריך לראות אותו יותר. להמשיך לקרוא איחוי המשפחה הפנימית והבית הפנימי ←