לרבים מאיתנו, שגדלו כמוני במשפחות אלימות, יש בעיות עם המשפחה הפנימית. וכאשר המשפחה הפנימית לא מתפקדת, לרוב גם המשפחה החיצונית לא מתפקדת ויש לנו בעיות ביצירת יחסים זוגיים יציבים.

אני אישית גדלתי במשפחה שבה גם האב וגם האם היו אלימים כלפי כילד. אבי חשב שאני לא בנו, כי אמי כנראה בגדה בו בדיוק לפני שנולדתי, אז אבי אף פעם לא התייחס  אליי כאל בנו, אלא התעלל בי נפשית, רגשית ופיזית. גם אימי הכתה אותי כל פעם כשהמרתי את פיה. וכמובן אבי ואימי לא הסתדרו אחד עם השנייה והייתה ביניהם אלימות קשה ואונס.

בנוסף לאלימות הקשה בבית, אבי גם למעשה סילק אותי מביתו כשהייתי בן שמונה ומאז למעשה גדלתי ללא בית. למזלי גדלתי בקיבוץ שבו הייתה לינה משותפת והייתה לי בכל זאת אפשרות לישון כל לילה בבטחה. בנוסף יכולתי להתארח אצל משפחות אחרות בקיבוץ, שבהן ההורים כן התייחסו אל ילדיהם בכבוד ובאהבה. ממשפחות אלו למדתי שהמצב אצלנו בבית הוא לא נורמלי ושעדיף לי ללמוד איך להקים משפחה מאנשים אחרים, ולא מהוריי.

כך למעשה הילד הפנימי שבי פחד מהאבא והאמא הפנימיים, כי כל חיי קיבלתי מהוריי האמיתיים בעיקר אלימות ושנאה. בנוסף לכך האמא והאבא הפנימיים לא הסתדרו אחד עם השני וליבם היה סגור, כמו שלמדתי מהוריי.

לקח לי הרבה שנים להבין שהיות וגורשתי מביתי כשהייתי ילד, עלי קודם כל לרפא את הילד הפנימי הזה ולהחזיר אותו הביתה. אז ביקשתי מליבי ליצור לי בית בתוכו וביקשתי מהבורא להגן על הבית הפנימי הזה. לאחר מכן הזמנתי את הגבר הפנימי והאישה הפנימית אל תוך הבית שבליבי. שם עשיתי ביניהם סולחה, וביקשתי שהם יפתחו את ליבם אחד לשנייה. כל התהליך הזה התרחש רק אחרי שאבי במציאות מת. רק אז העזתי סוף סוף להתחיל להיות עצמי.

לאחר שהגבר הפנימי והאישה הפנימית הסכימו לפתוח את ליבם אחד לשנייה, ביקשתי משניהם שייקחו את תפקיד המבוגר האחראי, זאת אומרת את תפקיד האמא והאבא הפנימיים. וביקשתי מהם שיתחילו להגן על הבית הפנימי מפני ההורים האמיתיים (והאלימים) שלי. וכך סוף סוף נוצר לי בית פנימי שבו יכולתי לחיות בבטחה.

עכשיו כשהבית הפנימי וההורים הפנימיים היו מוכנים, הזמנתי הביתה את הילד הפנימי בן השמונה, שנזרק מביתו. ביקשתי מליבי ליצור לילד זה חדר משלו בבית שבליבי, שבו הילד יוכל לשחק בשלום, ובו הוא תמיד ירגיש אהוב. ואז עשיתי היכרות בין הילד הפנימי לגבר ולאישה הפנימיים. וביקשתי שכל השלושה ייפתחו את ליבם אחד לשני. ואז סוף סוף הרגשתי שיש לי בית משלי ויכולתי להשתחרר מהוריי האמיתיים. לקחתי עליי את תפקיד האב והאם האוהבים והמגינים והתחלתי להגן על עצמי מפני הוריי.

לאחר שהילד הפנימי בן השמונה הרגיש בטוח, הזמנתי גם את הילד הפנימי הקטן עוד יותר שנאלץ לגדול תחת תנאי אלימות קשים. מגיל צעיר עד גיל שלוש, גדלתי בעיר טורקו שבדרום פינלנד. אבי היה ספן וביקר לפעמים בדירה המשפחתית. אני זוכר כיצד כל פעם כשהוא היה מגיע לחופשה הוא היה מכה אותי, לפעמים עם ידיו, לפעמים עם חגורה ופעם אחת הוא אפילו הטיח אותי בקיר כשהוא חטף התקפת זעם.

בנוסף לאלימות של אבי, גם אימי הייתה נותנת לי סטירות, כל פעם כשהמרתי את פיה, ואחותי הגדולה הרביצה לי גם כן. אבי עודד אותה להרביץ לי ולימד אותה שלה מותר להרביץ לי, אבל לי אסור היה להרביץ לה בחזרה. ואם הייתי מנסה להחזיר לה, אבי היה תופס אותי ומכה אותי עם החגורה שלו.

במשך שלוש שנים חייתי תחת הטרור המשפחתי הזה, עד שעברנו לישראל. אני זוכר כיצד כל פעם כשאבי היה מגיע לחופשה, הייתי מתחבא מתחת למיטה, עד שאחותי לימדה אותי לא לשחק עם אבא יותר, שהוא מסוכן מדי. בישראל עברתי לישון בבית ילדים והמטפלות הישראליות הגנו עליי מהאלימות של אבי ואימי.

אז איך מגינים על הילד הפנימי מהטרור של האבא והאמא? לומדים ג'ו ג'יטסו במשך כמה שנים, ואז כשידעתי כיצד להגן על עצמי, חדלתי להתייחס להצקות של אבי והתנתקתי ממנו. בגיל 16 הבהרתי לאבי שבפעם הבאה שהוא יגע בי, אני ארביץ לו בחזרה. מאז הוא לא העז לגעת בי יותר, אבל המשיך עם ההתעללויות הרגשיות והנפשיות שלו, עד שעזבתי את הקיבוץ וחזרתי לפינלנד ולא הייתי צריך לראות אותו יותר.

איך מאחים את המשפחה הפנימית?

השלב הראשון הוא לנעול את דלת ביתכם, כך שתרגישו בטוחים פיזית, לעשות מדיטציה ואז לבקש מליבכם לקחת אותכם אל תוכו. בקשו מליבכם להתרחב כך שהוא יקיף את כולכם, את כל גופיכם. כשאתם מרגישים שליבכם נמצא מסביבכם, אז אתם מצויים עכשיו למעשה בתוך תודעת הלב הקדושה שלכם.

קראו עכשיו לנשמתכם ולרוחכם ובקשו מהם להתחבר אליכם בחזרה לגמרי. בקשו מנשמתכם ומרוחכם להגן עליכם מעכשיו ועד סוף חייכם.

בקשו מליבכם ליצור לכם בית בתוכו, בתוך ליבכם, שבו תוכלו לגור בבטחה.

בקשו מנשמתכם, מרוחכם ומליבכם להגן על בית פנימי זה שלכם, מפני מרעיכם.

עכשיו כשהבית הפנימי מוכן, בקשו מליבכם ליצור קשר עם האישה הפנימית, ובקשו ממנה להיכנס אל ליבכם, אל ביתכם הפנימי. בקשו ממנה לפתוח את ליבה אליכם. פתחו גם אתם את ליבכם אליה, עד שתרגישו איך לבבותיכם מתמזגים לאחד. בקשו מליבכם ליצור לה חדר משלה בביתכם. שאלו אותה למה היא זקוקה על מנת שתוכל לחיות בשלום? לימדו להכיר אותה טוב יותר.

אחרי שלמדתם להכיר את האישה הפנימית, בקשו מליבכם ליצור קשר עם הגבר הפנימי. כשהקשר נוצר, הזמינו גם אותו אל ליבכם ואל ביתכם. בקשו ממנו לפתוח את ליבו אליכם ופתחו גם אתם את ליבכם אליו. האזינו לליבכם: למה הגבר הפנימי זקוק על מנת שיוכל לחיות בשלווה ובשלום? לימדו להכיר גם אותו. לאחר מכן בקשו מליבכם ליצור גם לו חדר משלו, או אם האישה הפנימית מסכימה, אולי הם יכולים לגור באותו החדר?

בקשו מהגבר והאישה הפנימיים לפתוח את ליבם אחד לשני ולאחד את כוחות היצירה שלהם ואת הקונדליני שלהם לאחד, תחת הנחיית ליבכם הקדוש. יופי, פתחתם עכשיו את שני ערוציי הבריאה המיניים שלכם: הימני והשמאלי. ואיחדתם אותם בליבכם.

בקשו עכשיו מהגבר והאישה הפנימיים לקחת על עצמם את תפקיד ההורים הפנימיים, המבוגרים הפנימיים ובקשו מהם להגן על ביתכם הפנימי יחדיו.

עכשיו כשהבית וההורים הפנימיים מוכנים, נתחיל להזמין את הילדים הפנימיים הביתה גם כן. כל טראומה בחייכם עלולה ליצור ילד פנימי שזקוק לעזרה. ולרוב צריך לטפל בהם מהגדול לקטן. כי כולם נמצאים אחד בתוך השני, ולרוב הילד הפנימי המבוגר יותר, מגן על הילד הפנימי הצעיר יותר. אז כדי לפרוק את שרשרת הטראומות הזאת, כדי תמיד להתחיל מהטראומה הכי טרייה ואז להתקדם פנימה יותר לטראומות הישנות יותר. ולהגיע עם כל ילד פנימי טראומטי למצב שבו הוא מרגיש בטוח ומוגן, בתוך ליבכם.

אפשר להזמין גם את הילדים הפנימיים שלכם מחיים קודמים אל ליבכם ולטפל בהם שם גם כן, אבל זה ידרוש מאמר נוסף.

המצב בתוכי היה כזה:
הילד הפנימי בן השש עשרה, שימש כמגן הפנימי והגן על שאר הילדים הפנימיים.
בתוכו נמצא הילד הפנימי בן השמונה, שניזרק מביתו.
בתוכו נמצא הילד הפנימי בן השנתיים וחצי שברח מהגוף, כאשר אבי הרביץ לי עם החגורה שלו.
בתוכו נמצא הילד הפנימי בן השנה וחצי שלא מעז לזוז, כי אבי זרק אותו על הקיר וכמעט הרג אותו.

על מנת לקבל גישה אל הילדים הפנימיים הטראומטיים, צריך קודם כל לטפל במגן הפנימי, שהוא במקרה שלי היה הילד הפנימי בן השש עשרה. אצלי כל התהליך התחיל אחרי שאבי מת, אז היה לי קל להתחיל אותו. אבל אם במקרה שלכם האדם שמתעלל בכם עדיין חי, אני ממליץ ללכת לקורס להגנה עצמית, ואולי אפילו להתחמש במקרה הצורך.

כאשר אתם מרגישים בטוחים פיזית, בקשו מליבכם ליצור קשר עם הילד הפנימי שתפקידו להגן עליכם. ללא הסכמתו, לא תגיעו לשום מקום. כאשר הקשר נוצר, בקשו מהילד להיכנס אל ליבכם והראו לו את הבית הפנימי וההורים הפנימיים שמחכים לו בתוך ליבו/ליבכם. שאלו את הילד הפנימי זה למה הוא זקוק על מנת לחיות את חייו באושר ובבטחון והקשיבו לדבריו ומלאו את צרכיו.

בקשו מהילד לפתוח את ליבו לגבר הפנימי ולאישה הפנימיים. במקרה שלי, היות ואבי התעלל בי כל חיי, הילד הפנימי חשד בגבר הפנימי ולקח הרבה זמן, עד שהוא הסכים לפתוח את ליבו לגבר הפנימי. (לרבו לבנים יש בעיות עם האב ולבנות בעיות עם האם). לאחר כמה חודשים של שכנועים, הילד הפנימי בן השש עשרה, בכל זאת הסכים לפתוח את ליבו לגבר ולאישה הפנימיים והשילוש הקדוש הפנימי הראשון נוצר.

הילד הפנימי בן השש עשרה, היה זקוק להנחיה, אהבה ושלום. כאשר הוא קיבל את כל אלה מההורים הפנימיים, הוא נירגע והעביר את סמכויות ההגנה העצמית להורים הפנימיים.

בשלב הזה גם כדאי ליצור קשר עם ההורים הפנימיים ולשאול גם אותם למה הם זקוקים מהילד הפנימי וכך להגיע להבנה מהם צרכיהם של כל אחד מחבריי המשפחה הפנימית.

לאחר שהובלתי את הילד הפנימי הראשון אל הבית הפנימי, הובלתי גם את שאר הילדים הפנימיים אל ליבי.

הילד הפנימי בן השמונה היה זקוק לאהבה, יציבות ובטחון.

הילד הפנימי בן השנתיים וחצי היה זקוק להגנה, קרקוע ואהבה. רק כאשר סיפרתי לו שאסור למבוגרים להרביץ לילדים, ואבי היה פושע מבחינת החוק, אז הוא הסכים לחזור אל הגוף ואל הבית הפנימי. הבטחתי לו שאני לא אתן לאף אחד להרביץ לו כך שוב.

עם הילד הפנימי בן השנה וחצי אני עדיין עובד, ולאט לאט הוא מסכים להשתתף במשחקי החיים. זה בטח ייקח עוד כמה שנים עד שהוא יתאושש מטראומת ההטחה בקיר וחוסר האכפתיות שהפגינה אימי. אז ועכשיו. אימי עדיין מעמידה פנים שכל מעשיי האלימות של אבי לא קרו.

בתקווה שבעזרת מאמר זה תצליחו גם אתם ליצור לעצמכם בית פנימי בתוך ליבכם ותצליחו לאחד את המשפחה הפנימית שלכם, את השילוש הפנימי הקדוש שלכם.

עכשיו כשטפלנו בקרמה אישית, בואו נטפל קצת בקרמה של העם היהודי.

תיקון הבית היהודי

על פי הספר סודות יציאת מצרים של הרבנים מסוד ורוג'ר סבא (Secrets of the exodus – Messod and Roger Sabbah), העם העברי נוסד כאשר מאמיני אטון סולקו ממצרים אחרי שמייסד האטוניזם, הפרעה אחנטון, מת. אם הסיפור אינו ידוע לכם, אז הכל התחיל כאשר הפרעה אחנטון החליט להמיר את הדת הרשמית במצרים מאמוניזם לאטוניזם. אטון היה אל השמש היחיד, על פי  אחנטון. אחנטון ייסד עיר חדשה, בשם אחתאטון – אל עמארנה בימינו. אל העיר הוא קיבץ את כל מאמיני אטון מרחבי מצרים והסביבה (הערברב) וביחד הם בנו עיר נפלאה שהוקדשה לסגידת אל השמש היחיד, אטון.

מהלך זה של אחנטון לא היה פופולרי ברחבי מצרים, רבים מהמצרים התנגדו לדת החדשה ונלחמו בה. במיוחד כוהני אמון, שאיבדו את מעמדם. בנוסף גם נסיכי הכתר המצרים, לא התלהבו מהדת החדשה. וכאשר אחנטון מת פרצו מהומות ברחבי מצרים שבהם נהרגו אלפי מאמינים משני הצדדים. אז עשו נסיכי הכתר המצריים: איי, רעמסס וחורמחב עסקה, שלפיה מאמיני אטון יורשו להמשיך את סיגדתם לאלם, אבל עליהם להסתלק ממצרים. וכך עיר שלמה של מאמיני אטון נאלצה בין לילה לארוז את רכושה ולהסתלק ממצרים. מאמיני אטון ברחו ממצרים תחת הגנתו של הצבא המצרי, בפיקודו של רעמסס הראשון, כשכוהני ומאמיניי אמון מזנבים בהם להורגם. חורמחב הבטיח למאמיני אטון, ובהם משפחות עשירות רבות, נחלה עתידית בארץ ישראל, בתנאי שהם יעזבו את מצרים ולא יחזרו יותר.

על פי המניין היהודי, יציאת מצרים מתוארכת ל1311 לפנה"ס, שזה בזמן כהונתו של הפרעה חורמחב, 1293-1321 לפנה"ס.

זה כנראה הסיפור האמיתי מאחורי יציאת מצרים.

לאחר היציאה החפוזה ממצרים, מאמיני אטון שוכנו במחנות פליטים בסיני, למשך כ40 שנה, עד שהצבא המצרי התחזק מספיק לכבוש נחלות חדשות בארץ ישראל.

לאחר כמה שנות עוני במחנות הפליטים בסיני, מאמיני אטון נטשו את אלם וחזרו לסגוד את אמון ובנו לכבודו פסל מוזהב בצורת עגל. נסיך הכתר רעמסס, שהגיע לביקור, זעם על המורדים וטבח בהם, על שהעזו לנטוש את אמונתם.

לאחר טבח זה, מאמיני אטון, כבר לא מרדו יותר ונכנעו לגורלם.

לאחר שנים רבות הצבא המצרי באמת התחזק, ובפיקודו של סתי הראשון, הוא כבש נחלות חדשות בארץ ישראל. שבהם סתי שיכן את החמולות הגדולות יותר של מאמיני אטון, כפי שהבטיח להם חורמחב. כל חמולה/שבט קיבלה איזור משלה.

במצרים עצמה כל זכר לאטוניזם נמחק: פסלי אטון הושמדו וכל זכר לפרעה אחנטון הושמד גם הוא. גם הפרעה איי ותות אנח אמון נמחקו מספריי ההיסטוריה המצריים. מצרים ניסתה לשכוח את האטוניזם, אבל האטוניזם לא שכח את מצרים. ובאמת בימי הרומאים, האטוניזם חזר למצרים בצורת הנצרות, שהיא התפתחות מאוחרת של האטוניזם. אטוניזם -> יהדות –> נצרות –> איסלם.

וכך השתלט האטוניזם על מצרים לבסוף ועד היום הוא שם בצורה הכי מאוחרת שלו – האיסלם.

על פי הספר הנ"ל, מקורו של העם העברי הוא במצרים. בני ישראל היו מצריים שנאלצו לעזוב את ביתם ולהגר לארץ שהובטחה להם על ידי הפרעה חורמחב. הבית הוא במצרים, אבל הארץ המובטחת בישראל.

וזאת הטרגדיה של העם העברי: העם מנסה לחזור לביתו, אבל הוא לא יודע שהבית הוא במצרים.

הסיבה לכך ששמותיהם האמיתיים של גיבוריי התורה הוחבאו, על פי הספר הנ"ל, היא שהתנ"ך נכתב בגלות בבל, שהייתה מאויביי מצרים. ולכן כותבי התנ"ך נאלצו להסתיר את מוצאו של העם העברי. אם הם היו כותבים בגלוי שגיבוריי התנ"ך הם פרעונים מצריים, והעם העברי הוא מצרי במקור, אז הבבלים היו הורגים בהם. לכן השתמשו כותבי התנ"ך בשמות קוד לגיבוריי התנ"ך וכך הפרעונים המצריים קיבלו שמות חדשים שבהם הוחבא שמם האמיתי.

אחנטון הפך לאב-רם. אשתו נפרטיטי הפכה לשרה. תות אנח אמון הפך ליצחק. רעמסס הפך למשה. הפרעה איי הפך ליוסף/יתרו. חורמחב הפך לאהרון. סתי הראשון הפך ליהושוע בן נון. הכל על מנת להטעות את הבבלים בקשר למוצאו של העם העברי.

אני ממליץ לכם בחום לקרוא את ספרם של הרבנים הצרפתים רוג'ר ומסוד סבא ולהחליט בעצמכם האם הם צודקים במחקרם על מוצאו של העם העברי. אני ממליץ בחום גם על הספר המדהים של הסופר הפיני מיקה ואלטרי – שאנהת המצרי (The Egyptian – Mika Waltari), שמספר על ימיו האחרונים של שלטונו של אחנטון. אומרים שולטארי תיקשר את הספר במלואו מנשמות גיבוריי הספר.

אז איך מרפאים את הטראומה של גירוש מצרים?

קודם כל חשוב להיות מודעים לזה שזאת לא הייתה יציאה, אלא גירוש. העם העברי נאלץ להסתלק ממצרים על מנת לשרוד. ומאז, כמעט בכל דור, הטראומה חוזרת על עצמה: מגרשים את העם ומשכנים אותו בארץ חדשה, במחנה פליטים חדש… פעם זה הרומאים, פעם היוונים, פעם הבבלים, פעם המצרים, פעם הסורים, פעם הגרמנים…. 🙁

ההיסטוריה חוזרת על עצמה שוב ושוב. והכל בגלל שהעם העברי לא יודע שהבית שלו הוא במצרים ושאליו צריך לחזור. העם לא יודע שעליו לעשות שלום עם העם המצרי ומוצאו המצרי, אבל גם להבין שהעם העברי כבר הפך לעם משל עצמו: עם עצמאי, חזק , בעל מסורת מפוארת ואלפי שנות ניסיון.

לכן החזרה למצרים צריכה להיות כמין חזרה של בן אובד הביתה, ולא כשל בן אבוד.

פשוט בקשו מנשמתכם לתקן את הקרמה ולעשות שלום פנימי עם הבית במצרים. ואז אולי לעשות מסע למצרים לאל עמארנה ולמוזיאון הלאומי המצרי ולהיתוודע לשורשי העם העברי במצרים. הרשות נתונה לחזור למצרים.

בהצלחה, אריה