כל הפוסטים של Arje Sakari Silander

תכנות מחדש של מערכת הצ'קרות ברמה הגנטית

לפני מספר שנים, מדענים הוכיחו שטראומות עוברות מדור לדור אצל עכברים. ככה זה קורה גם אצלנו בני האדם, אבל לא רק טראומות עוברות מדור לדור, גם דפוסי התנהגות עוברים מההורים אל ילדיהם.

לכן פיתחתי שיטה לשחרור תכנותים משפחתיים מהדי.אן.איי שלנו. שיטה שאני אלמד אותכם עכשיו. היא בנויה על קבלת רשות מההורים לעשיית הפעילות שעליה הם אסרו עליכם כילדים. אם לדוגמא למדתם כל שנות ילדותיכם שאסור לצעוק על ההורים. אז כל מה שעליכם לעשות כדי לשחרר את דפוס ההתנהגות הזה הוא לבקש רשות לצעוק על הורייך, מההורה שאסר עליכם את זה. כשהרשות ניתנת – התכנות משתחרר.

כך אפשר גם לשחרר חסמים רגשיים בקלות. בהרבה משפחות האב מלמד את בניו שאסור לבכות. אז כל שעלינו לעשות על מנת לשחרר את התכנות הזה הוא ליצור קשר עם האב ולבקש ממנו רשות לבכות. ואז זה כבר תלוי בנו האם נעיז לבכות או לא…

ברבות השנים הכנתי טבלה לכל צ'קרה שתשחרר את האיסורים שקשורים בה. אז בואו נתחיל במסע.

צ'קרת הבסיס

צ'קרת הבסיס מכילה את השיעורים הראשונים שעלינו ללמוד אחרי שאנו נולדים: שיעורים בהישרדות ובהגנה עצמית. שמותר להרוג כשאנו בסכנת חיים. חסימות באיזור צ'קרת הבסיס עלולות לגרום להתנתקות מהגוף הפיזי ולחוסר קרקוע, דבר שגורם לכך שקשה לאדם ליצור לעצמו בסיס בחיים: הכסף לא זורם, אין בית, ורוח האדם מנותקת מגופו.

לכן האישורים שאנו זקוקים להם ברמת צ'קרת הבסיס הם:

הרשות להיות קיים והרשות להגן על הקיום שלנו

אני לדוגמא, נולדתי להורים שלא רצו בי כילד. אבי חשב שאני לא הבן שלו ולא רצה אותי בביתו. אז יצרתי קשר עם נשמת אבי וביקשתי ממנו רשות להיות קיים ולגור בביתו. אבי נתן לי את הרשות, למרות שגם הוא לא היה רצוי במיוחד בבית הוריו וגם הם רצו לתת אותו למשפחה אומנת משבדיה בזמן מלחמת העולם השנייה, דבר שגרם לאבי לטראומה קשה.

לאחר מכן עשיתי מסע גם אל משפחת אימי וביקשתי רשות להיות קיים. הפעם נאלצתי ללכת כחמשה דורות אחורה, עד שהגעתי לאחת מאימהותיי הקדומות שהייתה שפחה. מסתבר שבזמנים שאמי הקדומה זו חיה, השפחות נאלצו להעמיד פנים שהן לא קיימות וגם המשפחות שהן שירתו אצלן העמידו פנים שהן לא שם. ומשם העמדת הפנים הזאת שאתה לא קיים הגיעה אלי, דרך אימי. לאחר שהבנתי את הדבר, ביקשתי מאימי הקדומה הזאת לתקן את הדבר ולהיות קיימת. להיות שם, למרות שמתעלמים ממנה. אחרי כמה רגעים התיקון הגיע אליי, דרך שרשרת אימהותיי והרגשתי שאני גם כן יכול להיות כאן.

אחרי שקיבלתי רשות מאבי ומאימי להיות קיים, עברתי לחלק השני של המשפט: הרשות להגן על עצמי מפני הוריי. אבי נתן לי רשות להגן על עצמי מפניו וגם אימי נתנה לי רשות. אבל החסם בכל זאת לא נפתח, עד שהבנתי שעליי לבקש רשות מאימי להגן על עצמי מפני אבי וההפך. אימי למדה מהוריה שלאב מותר להרביץ לילדיי המשפחה ואימי העבירה את התכנות הזה אליי. כשהבנתי את הבעיה ובקשתי רשות, אימי נתנה לי רשות להגן על עצמי מפני אבי. ואבי נתן לי רשות להגן על עצמי מפני אימי.

הרשות להיות קיים מבחינה רגשית ומנטאלית והרשות להגן על הרגשות והמחשבות שלנו

את הבעיה הזאת לקח לי המון שנים לפתוח. אימי אף פעם לא נתנה לי רשות להיות קיים מבחינה רגשית. למרות שביקשתי ממנה מספר פעמים, היא עד היום מכחישה את זכות הקיום הרגשי שלי. אפשר לומר שעם אימי עליי להעמיד פנים שאני מישהו אחר, חסר רגשות. שוב עשיתי מסע אל משפחת אימי, והבנתי שלאימי היה אסור להיות קיימת מבחינה רגשית משום שאביה של אימי חזר ממלחמת העולם השנייה בהלם קרב וכל רגש זעזע אותו עמוקות והכניס אותו למצוקה. אז אימי ואחיה למדו שצריך לסגור את רגשותיהם. אז ביקשתי רשות מסבי לפתוח את רגשותיי (הוא הרי מת מזמן, כבר לא צריך לסגור את הרגשות בגללו) והוא כמובן נתן רשות והחסימה בצ'קרה השתחררה. להמשיך לקרוא תכנות מחדש של מערכת הצ'קרות ברמה הגנטית

איחוי המשפחה הפנימית והבית הפנימי

לרבים מאיתנו, שגדלו כמוני במשפחות אלימות, יש בעיות עם המשפחה הפנימית. וכאשר המשפחה הפנימית לא מתפקדת, לרוב גם המשפחה החיצונית לא מתפקדת ויש לנו בעיות ביצירת יחסים זוגיים יציבים.

אני אישית גדלתי במשפחה שבה גם האב וגם האם היו אלימים כלפי כילד. אבי חשב שאני לא בנו, כי אמי כנראה בגדה בו בדיוק לפני שנולדתי, אז אבי אף פעם לא התייחס  אליי כאל בנו, אלא התעלל בי נפשית, רגשית ופיזית. גם אימי הכתה אותי כל פעם כשהמרתי את פיה. וכמובן אבי ואימי לא הסתדרו אחד עם השנייה והייתה ביניהם אלימות קשה ואונס.

בנוסף לאלימות הקשה בבית, אבי גם למעשה סילק אותי מביתו כשהייתי בן שמונה ומאז למעשה גדלתי ללא בית. למזלי גדלתי בקיבוץ שבו הייתה לינה משותפת והייתה לי בכל זאת אפשרות לישון כל לילה בבטחה. בנוסף יכולתי להתארח אצל משפחות אחרות בקיבוץ, שבהן ההורים כן התייחסו אל ילדיהם בכבוד ובאהבה. ממשפחות אלו למדתי שהמצב אצלנו בבית הוא לא נורמלי ושעדיף לי ללמוד איך להקים משפחה מאנשים אחרים, ולא מהוריי.

כך למעשה הילד הפנימי שבי פחד מהאבא והאמא הפנימיים, כי כל חיי קיבלתי מהוריי האמיתיים בעיקר אלימות ושנאה. בנוסף לכך האמא והאבא הפנימיים לא הסתדרו אחד עם השני וליבם היה סגור, כמו שלמדתי מהוריי.

לקח לי הרבה שנים להבין שהיות וגורשתי מביתי כשהייתי ילד, עלי קודם כל לרפא את הילד הפנימי הזה ולהחזיר אותו הביתה. אז ביקשתי מליבי ליצור לי בית בתוכו וביקשתי מהבורא להגן על הבית הפנימי הזה. לאחר מכן הזמנתי את הגבר הפנימי והאישה הפנימית אל תוך הבית שבליבי. שם עשיתי ביניהם סולחה, וביקשתי שהם יפתחו את ליבם אחד לשנייה. כל התהליך הזה התרחש רק אחרי שאבי במציאות מת. רק אז העזתי סוף סוף להתחיל להיות עצמי.

לאחר שהגבר הפנימי והאישה הפנימית הסכימו לפתוח את ליבם אחד לשנייה, ביקשתי משניהם שייקחו את תפקיד המבוגר האחראי, זאת אומרת את תפקיד האמא והאבא הפנימיים. וביקשתי מהם שיתחילו להגן על הבית הפנימי מפני ההורים האמיתיים (והאלימים) שלי. וכך סוף סוף נוצר לי בית פנימי שבו יכולתי לחיות בבטחה.

עכשיו כשהבית הפנימי וההורים הפנימיים היו מוכנים, הזמנתי הביתה את הילד הפנימי בן השמונה, שנזרק מביתו. ביקשתי מליבי ליצור לילד זה חדר משלו בבית שבליבי, שבו הילד יוכל לשחק בשלום, ובו הוא תמיד ירגיש אהוב. ואז עשיתי היכרות בין הילד הפנימי לגבר ולאישה הפנימיים. וביקשתי שכל השלושה ייפתחו את ליבם אחד לשני. ואז סוף סוף הרגשתי שיש לי בית משלי ויכולתי להשתחרר מהוריי האמיתיים. לקחתי עליי את תפקיד האב והאם האוהבים והמגינים והתחלתי להגן על עצמי מפני הוריי.

לאחר שהילד הפנימי בן השמונה הרגיש בטוח, הזמנתי גם את הילד הפנימי הקטן עוד יותר שנאלץ לגדול תחת תנאי אלימות קשים. מגיל צעיר עד גיל שלוש, גדלתי בעיר טורקו שבדרום פינלנד. אבי היה ספן וביקר לפעמים בדירה המשפחתית. אני זוכר כיצד כל פעם כשהוא היה מגיע לחופשה הוא היה מכה אותי, לפעמים עם ידיו, לפעמים עם חגורה ופעם אחת הוא אפילו הטיח אותי בקיר כשהוא חטף התקפת זעם.

אבי זורק אותי על קיר ואמי מסתכלת מהצדבנוסף לאלימות של אבי, גם אימי הייתה נותנת לי סטירות, כל פעם כשהמרתי את פיה, ואחותי הגדולה הרביצה לי גם כן. אבי עודד אותה להרביץ לי ולימד אותה שלה מותר להרביץ לי, אבל לי אסור היה להרביץ לה בחזרה. ואם הייתי מנסה להחזיר לה, אבי היה תופס אותי ומכה אותי עם החגורה שלו.

אבא מכה עם החגורה שלו ואמא מסתכלתבמשך שלוש שנים חייתי תחת הטרור המשפחתי הזה, עד שעברנו לישראל. אני זוכר כיצד כל פעם כשאבי היה מגיע לחופשה, הייתי מתחבא מתחת למיטה, עד שאחותי לימדה אותי לא לשחק עם אבא יותר, שהוא מסוכן מדי. בישראל עברתי לישון בבית ילדים והמטפלות הישראליות הגנו עליי מהאלימות של אבי ואימי.

אז איך מגינים על הילד הפנימי מהטרור של האבא והאמא? לומדים ג'ו ג'יטסו במשך כמה שנים, ואז כשידעתי כיצד להגן על עצמי, חדלתי להתייחס להצקות של אבי והתנתקתי ממנו. בגיל 16 הבהרתי לאבי שבפעם הבאה שהוא יגע בי, אני ארביץ לו בחזרה. מאז הוא לא העז לגעת בי יותר, אבל המשיך עם ההתעללויות הרגשיות והנפשיות שלו, עד שעזבתי את הקיבוץ וחזרתי לפינלנד ולא הייתי צריך לראות אותו יותר. להמשיך לקרוא איחוי המשפחה הפנימית והבית הפנימי

לזכור הכל ולא לשכוח

מאיפה אפשר להתחיל סיפור שכזה? האם אתחיל מהרגע שנולדתי? או להתחיל מהיכן שאני זוכר את עצמי?
אתחיל מקצת היסטוריה. נולדתי בעיר טורקו שבדרום מערב פינלנד למשפחה נוצרית פרוטסטנטית. אני הילד השני במשפחה, כשלפני נולדה אחותי הגדולה. בנוסף יש לי עוד אח צעיר ממני ואחות קטנה, בת הזקונים של המשפחה. את ילדותי אני לא זוכר כמעט, דבר שאספר מאוחר יותר ממה הוא נובע. אז בואו נתחיל מהמעבר לישראל. כשהייתי בן שלוש, משפחתי עברה לישראל, דבר שלא רציתי שיקרה, אבל אבי התעקש, אז עברנו. תחילה גרנו במושב פיני בשם יד השמונה, שהוקם ליד ירושלים. אחרי כשנה במושב, עברנו לקיבוץ מרום גולן, שזה עתה הוקם בצפון רמת הגולן. אני מניח שהוריי רצו לגור במקום הכי קר בישראל, שיזכיר את פינלנד מבחינת מזג האוויר. אחרי ילדות די רגילה בקיבוץ, קיבלתי בגיל שש עשרה שוק כשאחותי הגדולה קיבלה תעודת זהות כתומה ממדינת ישראל. אז הבנתי שתמיד אהיה אזרח סוג ב' בישראל, בגלל היותי נוצרי. וכך, בגלל תעודה אחת, חיי התפרקו להם. כל התוכניות שהכנתי במשך שנות נעוריי על הגשמה עצמית בישראל, התנדפו להם כעלה ברוח. לא יכולתי לדבר על האפליה הממסדית שנתקלתי בה עם אף אחד, כי כל חבריי היו יהודים. וגם לא היה לי על מי לכעוס, כי הממסד היה אלמוני לחלוטין בעיניי. רק אחרי שהתבגרתי, האירוניה של צבע תעודת הזהות שאחותי קיבלה התגלתה לעיניי: מצחיק שיהודים מסמלים נוצרים בתעודה כתומה, כשרק כמה עשרות שנים קודם היהודים עצמם סומנו בכמעט אותו הצבע.

כנראה שמישהו במשרד הפנים לא למד כלום מהשואה.

אחרי שהתאוששתי מהשוק, הבנתי שאין לי מה לחפש בישראל יותר, אז הפסקתי לקחת את חיי הקיבוץ ברצינות, הזנחתי גם את לימודיי התיכון והתחלתי להתרכז במה שעניין אותי: מוסיקה ובנות.

כך חלפו להם השנים עד שמלאו לי ח"י שנים. קיבלתי דרכון פיני זמני לשמונה עשר חודש ומכתב מהשגרירות הפינית שעליי להתגייס לצבא הפיני, אם ברצוני לשמור על האזרחות הפינית שלי. אז התנדבתי לשירות ברג'ימנט הנ"מ של הלסינקי ובגיל תשע עשרה חזרתי לפינלנד והתגייסתי לצבא. היות ולא ידעתי פינית, הצבא הפיני מיקם אותי בצוות תותח נ"מ שבו כולם דיברו אנגלית. כך ביליתי חורף אחד בצבא הפיני וכשהשתחררתי, הצבא הפיני קנה לי כרטיס טיסה חזרה לישראל. מה שהיה מצחיק הוא שבישראל הציקו לי על זה שאני נוצרי ובצבא הפיני הציקו לי על זה שאני יהודי. מסתבר שיש אפליה דתית בכל מקום בעולם.

חזרתי למרום גולן ואחרי שבוע של בירות לאיפוס המציאות, חזרתי לשגרת הקיבוץ, אבל עד מהרה מזכירות הקיבוץ הודיעה לי שלא אוכל להשתקע בקיבוץ אלא אם כן אתגייס לשתי שנות שירות אזרחי למען מדינת ישראל. הייתי מוכן לתת שנת שירות אחת, אבל נראה לי מוגזם לשרת שנתיים מדינה שרואה אותי כבן אדם סוג ב' בגלל שאינני יהודי.

למזלי מנהל מטע מרום גולן סידר לי עבודה בקיבוץ השכן ועברתי לגור בקיבוץ עין זיוון, שמרוחקת כעשר קילומטר ממרום גולן. שם עבדתי חצי עונה במטע עין זיוון וחסכתי כסף לטיול בחו"ל. כשצברתי מספיק כסף, נפרדתי מכל חבריי בקבוץ ונסעתי לאנגליה. שם טיילתי במשך כמה חודשים משם טסתי חזרה לפינלנד.

גרתי אצל דודי בהלסינקי במשך כמה חודשים, עד שמצאתי דירה ועבודה והתחלתי את חיי בעיר הגדולה. לאחר כמה שנים של עבודה כעוזר טבח, הלכתי לקורס לפינית ומשם המשכתי לבית ספר למהנדסות תוכנה.

באותם שנות לימודים הבנתי לאט לאט שיש משהו מוזר במציאות: מצבי הנפשי לא היה טוב והתחלתי לחקור את הנושא. התחלתי לקרוא ספרות רוחנית וכשסיימתי את לימודיי יצאתי למסע אופנועים בהודו שנמשך כמה חודשים. אחי הצעיר הגיע מישראל וביחד קנינו אופנועי אנפילד בדלהי ועליהם נסענו ביחד לגואה. שם הלכתי לקורס רייקי שנמשך שבוע ואחריו חזרתי לפינלנד.

אחרי הטיול, עזבתי את דירת הסטודנטים שגרתי בה ועברתי לגור בדירת שני חדרים ששכרתי מעיריית הלסינקי. ואז התחיל המסע הרוחני האמיתי שלי.

עד מהרה גיליתי שמשהו לא בסדר במציאות שלי, שיש בתוכי טראומות שמשום מה אני לא זוכר אותם. אומנם אבי התייחס אלי כמו זבל כל חיי והיכה אותי כמה פעמים כילד, אבל לא באמת זכרתי את מה שהוא עשה לי. בנוסף היו לי גם בעיות מיניות, שלא ידעתי מהיכן הן נובעות. להמשיך לקרוא לזכור הכל ולא לשכוח

מדיטציית שלום בין דתית

הרעיון שמאחורי המדיטציה הבאה היא ללמוד להכיר את הארכיטיפים הדתיים הפנימיים שלך ואז להגיע לשלום פנימי ביניהם. כשאת נמצא בשלום פנימי, תוכל להשפיע לאחר מכן גם על העולם החיצוני ולגרום לו להשתנות בהתאם למצב הפנימי שלך. כך תוכל לעזור להגעת שלום עלי אדמות.

אני ממליץ לעשות את המדיטציה בחוץ בטסע במקום האהוב עלייך.

ראשית הרגע, נשום עמוקות והיכנס למצב מדיטטבי.
הרשה לליבך לקחת אותך אל תוכו. או לחילופין כנס אל תוך ליבך.
בקש והרשה לליבך להגן עלייך.
עכשיו כשאתה בתוך ליבך, קרא ליהודי הפנימי ושאל אותו: מה שלומך? הזמן את היהודי הפנימי אל תוך ליבך. אהוב אותו כמו שהוא. הרשה לו לחזור הביתה אל בית האלוהים שבתוך ליבך.
שאל את היהודי הפנימי: מה אתה זקוק לו כדיי לחיות באושר ובשלום פנימי?
הרשה לאלוהים לספק ליהודי הפנימי את כל צרכיו.

עכשיו כשהיהודי הפנימי חי בשלום בבית האלוהים, קרא למוסלמי הפנימי (לכולנו היו חיים קודמים בתור מוסלמים. וההפך)
הרשה גם למוסלמי הפנימי להיכנס אל תוך בית האל שבתוך ליבך ושאל אותו: מה שלומך? מה אתה זקוק לו כדיי לחיות באושר ובשלום פנימי? הרשה לאלוהים לספק לו את כל צרכיו.

קרא גם לנוצרי הפנימי, לבודהיסט הפנימי, ולכל שאר הדתות שנוגעות לך אישית. הרשה גם להם להיכנס אל בית האלוהים שבתוך ליבך. הרשה לאלוהים לספק גם להם את כל צרכיהם.

לבסוף הרשה ליהודי הפנימי להיפגש עם המוסלמי, הנוצרי והבודהיסט הפנימיים. שאל אותם? למה אתם זקוקים מהיהודי הפנימי? ואז שאל את היהודי הפנימי: למה אתה זקוק מהנוצרי, המוסלמי והבודהיסט הפנימיים?

אחרי שכל אחד מהמאמינים הפנימיים יסכימו לספק לשאר המאמינים הפנימיים את צרכיהם, תוכל להגיע לשלום פנימי בין הדתות.

זהו, אתה כבר לא לוקח חלק בקונפליקט הפנימי הזה.
עכשיו תוכל לעזור לקונפליקט החיצוני להיפתר גם כן. בעזרת כוח האלוהים שבליבך. בהצלחה!

אריה זכריה סילאנדר

עיכובים במימוש הרצונות בעולם המלכות

תיקשור משותף וולדה ששה ואריה סילאנדר

 יצאנו לתיקשור המשותף זה על מנת לקבל מידע מדוע לעיתים למרות שאנו עובדים ומרפאים נושא מסוים בחיינו מבחינה רוחנית, אנרגטית, והבנת המודע – המימוש בעולם הפיזי אינו קורה.

 וולדה: נשמות יקרות אתם מבקשים לדעת על תהליכים הרוחניים והתממשותם במימד הגשמי.

התודעה שלכם מצפה שאם אתם כווננתם ועשיתם תהליך אנרגטי התוצאה אמורה להתממש בעולמכם הפיזי במיידי.

תהליך הרוחני ומימושו בפיזי תלוי ביכולתו של האדם לעכל ולהכיל. אנשים רבים שחווים נס אומרים לעצמם : האם זה באמת קרה? האם זה אמיתי? המימוש המהיר גורם לעיתים לבהלה.

אלו מכם שחווים המתנה במימוש רצון על פני האדמה חשים ייאוש והופכים את הנושא שהם חשים כבעיה/חסימה לדבר מרכזי בחייהם וחדלו מלפתח את ייתר הנושאים.

בינתיים בשאר הנושאים עמם מתמודדת הנשמה מתרחשים שינויים אך הם אינם חשים זאת מאחר והם ממתינים ומרוכזים למימוש פיזי של נושא עליו הם מתמקדים (זוגיות, פרנסה, בריאות וכו).

כאשר המימוש אינו מגיע הם חווים תסכול וכעס.

האדם רוצה להשיג אנרגיה זוגית של נתינה וקבלה בכל תחום בחייו.

אנשים רבים חווים סוג של עייפות במה שהם חושבים שהם רוצים. פעמים רבות ע"מ להשיג את הרצוי יש להבין את אלמנט הזמן מעולמות עליונים. לעיתים אתם נלחמים על דבר שויתרתם עליו לפני שהתממשתם על פני האדמה, ויתור זה ניתן לשנות על פני האדמה כשאתם מוכנים לו.

אתם חושבים ש"מגיע לי" כי אני מתאמץ ועושה אך עליכם להבין שהתהליכים תלויים גם בסביבה שלכם . לעיתים האדם ממתין לאישורים או נאחז בכאב עמוק, עצב, בדידות, תת-מודע, זיכרון תאי הגוף  כל אלו הם עיכובים בתוצאה הרצויה לו בעולמו הגשמי – יש זמן לפי אינדיבידואל עד שאנרגיה זו מתנקה ומאפשרת מימוש בגשמי שנקראת – תוצאה.

כאשר אדם חש שתחום מסוים שהוא עובד עליו ומחכה לתוצאה והיא אינה מגיעה, עליו להניח לנושא הזה ולהתמקד בנושא אחר ולראות מה מתרחש שם.

אריה: תהליך השינוי הינו תהליך מעגלי: שיעור – הפנמה – שינוי – הוויה חדשה. ראשית לומדים את השיעור – מפנימים אותו – משנים את הדרך שבה עושים את הדברים והדבר מוביל לריפוי ולהוויה חדשה.

אחרי השיעור יש תהליך של הפנמה שלוקח זמן מה שבו עשוי להיות עיכוב ורק לאחר מכן מתחולל שינוי ואז ההוויה משתנה והאדם הופך להיות השיעור עצמו.

lesson-change-new-conscious

לדוגמא: זוגיות – אני רוצה זוגיות בחיים!

– אמרי – "אני נשואה" והקשיבי מי מתנגד בתוכך.

– מתנגד החלק הזכרי בנשמה.

– מדוע?

– כי הוא רוצה לשלוט.

נכון להיום את מושכת לחייך גברים שלא רוצים זוגיות אך רוצים לשלוט בך. עלייך להתחבר לגבר הפנימי ולהגיד לו להשתנות ושאינו צריך לשלוט. ושאלי אותו האם הוא מסכים?

אם התשובה היא כן התחברי לאישה הפנימית ושאלי גם אותה האם היא מסכימה להתחבר לגבר הפנימי?

אם התשובה היא כן – יש לך זוגיות פנימית.

ושוב אמרי: "אני נשואה" והביטי מי מתנגד: הילד הפנימי? הילדה הפנימית? הנער הפנימי? הנערה?

חזרי על התהליך וחברי את כל מי שמתנגד בתוכך לליבך והמירי את ההתנגדות בקבלה.

עכשיו כל העולם יַראה לך שאת נשואה ואין לך צורך להתמקד בשיעור זה יותר. ומתי שהוא הבעל הנכון יופיע.

על האדם להניח לנושא הזה לאחר התהליך והשחרור ולעבור לשיעור הבא.

המסר בתהליך הנ"ל מופנה למטופלים ומטפלים כאחד. כאשר מטפל עוסק בנושא אחד זמן רב והשינוי אינו קורה למרות התהליכים האנרגטיים עליו לכוון את המטופל להניח לשיעור זה ולעבוד עימו על השיעור הבא.

בעניין הזוגיות:

חשוב לבדוק האם יש לנו זוגיות בתוכנו או האם יש לנו מחסור בזוגיות. אם יש מחסור – אז זה מה שנמשוך אלינו: "חוסר בזוגיות". לכן אם אנו מגלים מחסור פנימי בזוגיות עלינו לבקש זוגיות רוחנית אל תוכנו עד שנרגיש שיש בתוכנו זוגיות בשפע. כשאנו מרגישים שיש בתוכנו זוגיות שופעת, אז העניין נפתר ואפשר להמשיך הלאה תוך ידע פנימי שיש לנו כבר את הדבר שאנו מחפשים. ואז להמשיך הלאה לדברים אחרים מתוך ידיעה שהזוגיות הפנימית שישנה בנו תמשוך אליה גם זוגיות חיצונית. עלינו להאמין בעצמנו ובזוגיות הפנימית שלנו, אבל גם להאמין ביקום שלא חסר בו דבר ומתוך השפע הזה הזוגיות תתממש בכל המישורים שאנו מוכנים לקבל אותם: פיזיים, רגשיים, נפשיים ורוחניים.

בקשר לשפע:

שפע זו משוואה של נתינה וקבלה:

האם אנו נותנים יותר מאשר אנו מוכנים לקבל?

עלינו לבדוק את המישור המסוים שבו יש מחסור בשפע ולראות האם אנו נותנים במישור ההוא יותר מאשר אנו מקבלים. כמובן שעלינו להסתכל גם על כל המישורים יחדיו: יכול להיות שאנו נותנים לאנשים במישור הרוחני, הרגשי או הנפשי, והם אז נותנים לנו בחזרה במישור הפיזי או הכספי.

כך נוצר שיווי משקל שהוא השפע שלנו.

וולדה: התוצאה על פני האדמה קשורה לאזור מגורים, לאמונה הפנימית של האדם, לשיעורים מבראשית.

יש נשמות שיבחרו לחיות את החוסר בתחום אחד כדי לחוות את השפע בשאר התחומים ולאדם קשה לקבל זאת, בתדר הקודם. היום השערים נפתחים עבור כולם כדי ליצור את כל השפע בכל תחום בחיינו לפי הרצון והבחירה שלנו, וזה האתגר האמיתי שיכול להוביל לגמר התיקון. לעיתים החוסר מזיז את בני האדם להשיג את הרצוי.

אריה: ככל שהדרישה היא יותר מפורטת כך קשה יותר להגשים אותה.החיים הם כמו לונה פארק של חוויות. האדם המבקש להגשים דבר בחייו צריך להיות בערות מלאה לכיוון שהיקום שולח אותו אליו, על מנת שתתאפשר הגשמה של הרצון/הבקשה המאוד מיוחדת עבורו.

כאשר אדם מניח לשיעור מסוים הוא משדר אמון בבריאה ובעצמו שהוא ראוי לקבל ושהבריאה תמלא את צרכיו.

וולדה: פעמים רבות כדי לאפשר לדברים להתממש עליכם לעבוד עם הגוף. כדוגמת : ספורט, עיסוי, להזיז את הגוף הפיזי שזוכר ומחזיק את הטראומה וע"י תנועה ניתן לשחררה. הגוף זקוק לזמן כדי לרפא טראומה.

לעיתים עיכוב בתוצאה קשור ל"אני" של בן האדם, האני שלו נמצא ב"אין". ה"אני" נמצא למען עצמי בלבד ולא למען ה"אני" הגדול שמכוון אותנו לצמיחה. "אני": אלוקות\אהבה – נתינה\קבלה – יעוד\ יקום\יעד- זה מימוש האני העליון.

אריה:  חשוב להקשיב לעצמכם בזמני שינוי. לקבל ולאהוב את עצמכם ולא לנסות להתנגד ואז אתם זורמים עם מה שהיקום מבקש להגשים עבורכם.

קחו אחריות על השיעורים – זהו את הגורם המעכב, הפחדים והחששות, שחררו ובטחו ביקום שהוא יגשים עבורכם את הטוב ביותר.

באור ואהבה

וולדה ששה

אריה סילאנדר