פעם, לפני הרבה מאוד שנים, חיו להם זוג מלאכים, מלאך ומלאכית. הם חיו להם באושר ובאהבה ויצרו ביחד דברים נפלאים עם שאר האחדות האלוהית.
יום אחד, המלאכית שמעה שמלאך מוכשר אחר מתכנן ליצור עולם חדש שבו אפשר יהיה להתנסות בלחיות לבד, ללא האחדות. היא התלהבה מהרעיון, והחליטה לעזור למלאך המוכשר הזה, ליצור את העולם החדש.
היא ועוד אלפי מלאכים אחרים, עמלו קשות עד שהם יצרו את העולם החדש.
הם נכנסו אל תוך העולם, יצרו להם גוף פיזי וחיו להם בתוך העולם החדש, עד שהגוף הפיזי התנוון ומת. המלאכים אז ניסו לצאת מתוך העולם החדש, אבל לא הצליחו. הם נתקעו בתוכו.
הם החליטו אז להיוולד מחדש שוב ולחוות שוב את הקיום הפיזי. הם שבו חיו חיים בתוך גוף פיזי, מתו, ועוד פעם לא הצליחו לצאת מהעולם החדש.
כך המלאכים נתקעו בתוך סבב גלגולים פיזיים ולאט לאט הם שכחו את מוצאם האמיתי.
היות והם כבר לא זכרו למה הם נתקעו בעולם הפיזי, הם התחילו לפתח כל מיני תיאוריות על הסיבה למצבם. התיאוריה הכי פופולארית היתה שכשהם יצרו את העולם החדש הם למעשה חטאו נגד האחדות. הם החליטו שזה היה חטא ליצור את העולם החדש. הם למעשה שפטו את עצמם, לבעלי חטא.
