רגשות הם למעשה צורה מיוחדת של אנרגיה אשר עוברת מאדם לאדם. כשמישהו מתרגז עלייך, הוא למעשה נותן לך את האנרגיה הרגשית שלו. לאחר שקיבלת את האנרגיה של האדם האחר אתה יכול להתרגז חזרה על מי שהתרגז עלייך וכך לתת לו את האנרגיה בחזרה, או שבאפשרותך להתרגז על מישהו אחר ולעביר אליו את האנרגיה שקיבלת. כך האנרגיה הרגשית עוברת לה מאדם לאדם עד שהיא מגיעה למישהו שאינו יודע כיצד לפרוק/לבטא את הרגשות שלו. היות ואדם זה אינו יודע כיצד לפרוק את האנרגיה הרגשית האנרגיה שמגיעה אליו, האנרגיה נשארת תקועה אצלו.
לאחר שהאנרגיה נשארה תקועה בגופך במשך כמה זמן, הנשמה שלך תנסה להנחות אותך לאנשים או למצבים שבהם תוכל לפרוק את האנרגיה הרגשית התקועה. לדוגמא: אם תקוע בתוכך עצב, נשמתך תנחה אותך לאנשים או למצבים שיגרמו לך עצב, כדיי שהעצב החדש יתחבר לעצב הישן ותוכל לפרוק את שניהם. אם תקוע בתוכך כעס, נשמתך תנחה אותך לאנשים או למצבים שיכעיסו אותך ובעזרתם תוכל לשחרר את הכעס שבתוכך. אם הגוף הרגשי שלך חסום לחלוטין אז סביר להניח שנשמתך תנחה אותך לאנשים אשר אינם שולטים ברגשות שלהם כלל, על מנת שתלמד מהם איך להרגיש… 🙂
זה מה שקרה לי. בילדותי בניתי קיר מסביב לרגשות שלי על מנת שאוכל לעבור בשלום את סערות הרגש של אבי. כשהתבגרתי, מצאתי את עצמי חי עם אישה שלא ידעה איך לשלוט ברגשות שלה. באופן מוזר התאמנו טוב אחד לשני: רק בן אדם שחסם את רגשותיו יכול לחיות עם מישהו שלא שולט ברגשות שלו. חיינו יחדיו עד אשר למדתי ממנה להרגיש והיא למדה ממני לשלוט ברגשותיה.
לאחר מכן התחלתי ללמוד שירה ומורתי לשירה, שלמזלי עינה השלישית הייתה פתוחה, סיפרה לי על החסימה הרגשית שבתוכי ולימדה אותי איך לפרוק אותה וכיצד לשחרר רגשות על ידי שירה.
לאחר ששיחררתי את מירב הרגשות שהיו תקועים בתוכי, גיליתי שעל מנת להישאר בריא עליי לפרוק את רגשותיי מיד אחרי שאני חווה אותם. גיליתי שאם אני לא משחרר את רגשותיי במשך כמה שבועות, האנרגיה התקועה תגרום לי להרגשה לא טובה. לאחר כשבוע נוסף, ללא פריקה רגשית, האנרגיה כבר תגרום לי לדכאון. מניסיון זה פיתחתי את הכלל הבא:
אם אתה מדכא את רגשותייך הם יגרמו לך לדכאון.
לאחר שתתחיל לשחרר את רגשותיך שוב, הדכאון יעלם!